הקשר בין נרקיסיזם לשימוש בסמים: הפגיעוּת שמאחורי החזות

יש אנשים שמצליחים לשדר ביטחון עצמי כמעט מושלם, ובכל זאת נופלים לשימוש בסמים. זה מבלבל את הסובבים אותם: איך מישהו שנראה כל כך חזק, כל כך שולט, כל כך "מעל זה", מגיע לתלות בחומר? התשובה, פעמים רבות, טמונה דווקא בפער בין החזות לבין מה שמתרחש מתחתיה. מאחורי דפוס אישיות נרקיסיסטי מסתתרת לרוב שבריריות רגשית עמוקה, והחומר נכנס בדיוק לתוך הסדק הזה.

המאמר הזה מנסה להסביר את הקשר בין נרקיסיזם לשימוש בחומרים בלי לשפוט ובלי לתייג. זו לא שאלה של "אדם רע" מול "אדם טוב", אלא של מנגנון נפשי שאפשר להבין, ולכן גם לטפל בו.

מה באמת עומד מאחורי הדפוס הנרקיסיסטי

כשמדברים על נרקיסיזם מדמיינים לרוב מישהו יהיר, שמאוהב בעצמו, שמזלזל באחרים. אבל בקליניקה התמונה מורכבת יותר. הצורך המתמיד באישור חיצוני, הקושי להכיל את רגשותיהם של אחרים, תחושת הזכאות, כל אלה הם הקליפה. מתחתיה יושבת לרוב תלות עמוקה בהכרה מבחוץ, ורגישות קיצונית לכל כישלון או ביקורת קטנה.

במילים אחרות, הביטחון העצמי המנופח הוא לא עודף של ערך עצמי אלא כיסוי על מחסור בו. אדם כזה מתקשה לווסת בעצמו את התחושה שהוא שווה משהו; הוא זקוק שהעולם יעשה זאת עבורו, שוב ושוב. וכשההערכה החיצונית מתעכבת או נסדקת, נפתח חלל של ריקנות שקשה מאוד לשאת.

איך החומר נכנס לתמונה

כאן נכנס השימוש. עבור אדם עם מאפיינים נרקיסיסטיים, הסם או האלכוהול לא ממלאים רק תפקיד של "כיף". הם עושים עבודה רגשית ממשית:

• ויסות מהיר של מצוקה. החומר מספק הקלה כמעט מיידית מריקנות, מבדידות ומאי-נוחות חברתית, בדיוק כשההערכה מבחוץ לא מגיעה.
• בריחה מרגשות שקשה להודות בהם. קנאה, בושה, אשמה, רגשות שהדימוי העצמי לא מרשה להרגיש. במקום לפגוש אותם, קל יותר לטשטש אותם.
• תחזוקת התדמית. לפעמים החומר משמש דווקא כדי "לתפקד טוב יותר", להיות מבריק במסיבה, לשמר חזות של הצלחה ושליטה.

וכך נסגר מעגל אכזרי. החומר מרגיע לרגע, ואז מעמיק את הריקנות שהוא היה אמור לסתום. כדי להרגיש שוב "בסדר" דרושה מנה נוספת, ועוד אחת. התלות מתחזקת בדיוק סביב הנקודה הרגשית הפגיעה ביותר.

שני פנים של אותו דפוס

בשדה הקליני נהוג להבחין בין שתי צורות של הדפוס הנרקיסיסטי, ולכל אחת יחס שונה לחומר. יש הנרקיסיזם ה"גרנדיוזי" — הגלוי, המוחצן, זה שכולם מזהים: אדם שדורש להיות במרכז, שמתקשה לשאת ביקורת, שמשדר עליונות. ויש הנרקיסיזם ה"שברירי" — הסמוי, שדווקא אותו קשה לזהות. כאן האדם נראה ביישן, רגיש, אפילו צנוע, אבל בפנים בוערת אותה תלות בהכרה ואותו פחד תהומי מכישלון.

ההבחנה חשובה, כי היא מסבירה למה כל כך הרבה אנשים "לא מתאימים לתמונה" של המכור הנרקיסיסטי — ובכל זאת מתמודדים בדיוק עם המנגנון הזה. אצל הטיפוס הגרנדיוזי, החומר משמש לעיתים כדי "להעצים" עוד יותר — לתדלק את תחושת הכול-יכול. אצל השברירי, הוא משמש כמסתור: דרך להירגע מהחרדה החברתית, לשרוד ערב בין אנשים, לשכך את הביקורת העצמית הצורבת. שתי הדרכים מובילות לאותה נקודה — תלות שנבנית סביב הפצע.

איך זה נראה בחיים האמיתיים

קחו אדם מצליח לכאורה. בעבודה הוא כוכב, בחברה הוא מצחיק וקליל, ברשתות הוא משדר חיים מלאים. אבל אחרי שכולם הולכים, נשארת תחושת ריקנות שקשה לתאר — כאילו כל ההצלחה הזו שייכת למישהו אחר. הכוסית שהתחילה "רק כדי להירגע בערב" הפכה לצורך; האבקה ש"עזרה להבריק במסיבות" הפכה לתנאי לצאת מהבית בכלל. מבחוץ, איש לא היה מאמין. מבפנים, הפער בין הדימוי לבין התחושה רק הולך וגדל — והחומר הוא הגשר היחיד שנמצא עליו.

הסיפור הזה, בווריאציות שונות, חוזר שוב ושוב. והוא ממחיש נקודה מרכזית: ככל שהדימוי החיצוני מבריק יותר, כך לעיתים קשה יותר לבקש עזרה. ההודאה בקושי מרגישה כמו קריסה של כל מה שבנית. לכן חשוב לומר בבירור, פנייה לעזרה אינה חולשה, היא הצעד הבוגר והאמיץ ביותר שאפשר לעשות.

למה טיפול שמכוון רק לחומר לא מספיק

אם השורש רגשי, ברור שגמילה שמתמקדת רק בעצירת השימוש תשאיר את הבעיה האמיתית על כנה. אפשר להפסיק להשתמש לשבוע, לחודש — אבל אם הריקנות והתלות בהכרה חיצונית נשארות בלי מענה, הסיכון לחזרה גבוה. זו אחת הסיבות שאנחנו מתייחסים לשילוב של קושי נפשי ושימוש בחומרים כאל תחלואה כפולה — מצב שדורש טיפול שמחזיק את שני הצדדים יחד, ולא כל אחד בנפרד.

העבודה הטיפולית האמיתית מכוונת פנימה: לאפשר לאדם לפגוש בהדרגה את הפגיעוּת שמאחורי הדפוס, בלי שתחווה כהתמוטטות. ללמוד לווסת מצוקה בדרכים בריאות יותר. ובעיקר, להתאמן על הדבר שהכי קשה לו: להישען על קשר אנושי אמיתי במקום על החומר. כאן גם התמיכה של הקרובים משמעותית, כשהיא ניתנת בסבלנות ובלי מלכודת של האשמה.

הגישה שלנו במכון הרמוניה

אנחנו ניגשים למקרים כאלה מתוך הבנה שהאדם שמולנו לא "בחר להיות חלש". הוא פיתח דפוס הגנה שעבד עבורו זמן מה, עד שהפסיק לעבוד. לכן הטיפול בגמילה מסמים אצלנו משלב ליווי רגשי פרטני, קבוצות טיפוליות שבהן אפשר להתאמן על קרבה אמיתית, ועבודה עם המשפחה, ובמידת הצורך גם ליווי פסיכיאטרי זמין. הכול במסגרת פתוחה, בלי אשפוז, ותוך שמירה על דיסקרטיות מלאה.

אם אתם מזהים את הדפוס הזה בעצמכם או במישהו קרוב — הביטחון שמכסה על שבר, השימוש שמתחזק סביב כל עלבון קטן — זה בדיוק המקום להתחיל בו שיחה. פנייה מוקדמת חוסכת הרבה כאב.

שאלות ותשובות

✍️ נכתב ונבדק ע"י

אליהו אלבז, מייסד ומנהל מכון הרמוניה
הצוות הרב-מקצועי של המכון מלווה מתמודדים ומשפחות בדרך להחלמה. עודכן יולי 2026.