כיצד קרל יונג העניק השראה ליצירת "אלכוהוליסטים אנונימיים"?
נראה כי כמות הדלתות המובילות אל "אלכוהוליסטים אנונימיים" בעת הזו היא ככמות האנשים העוברים דרכן – בני כל דת עולמית וחסרי דת כאחד. ל"קבוצת העזרה ההדדית הבינלאומית" הייתה "השפעה משמעותית וארוכת טווח על תרבות העולם", כתב פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ווסטר סטייט צ'ארלס פוקס ב-Aeon. אכן, השפעתה היא גלובלית. מאז הקמתה ב-1935, אלכוהוליסטים אנונימיים (AA) תפסה נופך משמעותי.
AA מייצגת גם סינתזה יוצאת דופן של מדעי ההתנהגות ורוחניות, המתורגמת לשפות רבות. אמונות ומנהגים שונים, אינם סותרים אותה, ולהפך. מעיון בעשרות הספרים על 12 הצעדים של א"א והבודהיזם, יוגה, קתוליות, יהדות, מסורות אמונת ילידים, פרקטיקות שמאניסטיות, סטואיות, הומניזם חילוני, וכמובן, פסיכולוגיה, ניכר כי ביחודיות אין סופית תוכנית 12 הצעדים מרכזת את עיקרונות הבסיס הרוחנים לתוכנית פשוטה שכל אחד יכול לקחת בה חלק, גם מבלי להבין אותה לעומקה.
אולם מבחינה היסטורית, ולעתים קרובות בפועל, AA התפתח ממסורת צרה בהרבה, שהתגלגלה בתורשה מקבוצת כריסטיאן אוקספורד האוונגליסטית, או כפי שמייסד ה-AA ביל ווילסון כינה אותן, "OG" (קבוצת אוקספורד). ווילסון זוקף לזכותם של קבוצת אוקספורד את השיטה של א"א: "הדגש הגדול שלהם על העקרונות של ניתוח עצמי, וידוי, החלמה ונתינה של עצמך בשירות לאחרים."
תורתה של קבוצת אוקספורד, אף שהייתה מוסמכת ומתונה, סללה את הדרך לרבים מעקרונות היסוד של AA. אבל ביצירת קבוצת ההחלמה, וילסון מצטט סמכות חילונית יותר, קארל יונג. הפסיכיאטר השוויצרי המפורסם גילה עניין רב באלכוהוליזם בשנות ה-20. וילסון כתב ליונג ב-1961 כדי להביע את "הערכתו הגדולה" על מאמציו. "שיחה מסוימת שהייתה לך פעם עם אחד מהמטופלים שלך, מר רולנד ה' בתחילת שנות ה-30", מסביר ווילסון, "מילאה תפקיד קריטי בהקמת הארגון שלנו."
יונג לא בהכרח ידע על השפעתו על תנועת ההחלמה, אומר ווילסון, למרות שאלכוהוליסטים היוו "כ-13 אחוזים מכלל המטופלים" בפרקטיקה שלו. אחד המטופלים שלו, רולנד, בנקאי השקעות וסנאטור המדינה לשעבר מרוד איילנד – הגיע ליונג בייאוש, ונפגש איתו מדי יום במשך תקופה של מספר חודשים. רונלד הפסיק לשתות בתקופת הטיפול, אך לאחריו חזר לסורו. לאחר שהוחזר ליונג על ידי בן דודו, נאמר לו שהמקרה שלו חסר סיכוי, בהיעדר "חזרה בתשובה". ווילסון, לאחר שנים, מנסח את תוצאת אימרתו של יונג על הארגון של אלכוהוליסטים אנונימיים:
"[אתה] סיפרת לו בכנות על חוסר התקווה בכל הנוגע לכל טיפול רפואי או פסיכיאטרי נוסף. ההצהרה הכנה והצנועה שלך הייתה ללא ספק אבן היסוד הראשונה שעליה נבנה מאז הארגון שלנו."
(קארל יונג). יונג גם אמר לרולנד שחוויות "חזרה בתשובה" הן נדירות להפליא והמליץ לו "להציב את עצמו באווירה דתית ולקוות לטוב". אבל הוא לא ציין שום דת מסוימת. רולנד גילה את קבוצת אוקספורד. יכול להיות שהוא, מבחינת יונג, פגש את אלוהים כפי שהוא הבין זאת. "הכמיהה שלו לאלכוהול הייתה המקבילה", כתב הפסיכיאטר בתשובה לווילסון, "ברמה נמוכה, של הצמא הרוחני של הווייתנו לשלמות, המתבטאת בשפת ימי הביניים: האיחוד עם אלוהים".
במכתב התשובה שלו לווילסון , יונג משתמש בשפה דתית באופן אלגורי. AA לקחו את רעיון החיבור לאל בצורה מילולית יותר. למרות שהוא נאבק במצוקת האגנוסטיקן, ה"ספר הגדול" הגיע למסקנה שאנשים כאלה חייבים בסופו של דבר לראות את האור. יונג, לעומת זאת, נראה מאוד מקפיד להימנע מפרשנות דתית למהדרין של עצתו לרולנד, שהקים את הקבוצה הקטנה הראשונה שתמיר את וילסון לפיכחון ולשיטות של קבוצת אוקספורד.
"איך אפשר לנסח תובנה כזו כך שלא תובן באופן שגוי בימינו?" שואל יונג. "הדרך הנכונה והלגיטימית היחידה לחוויה כזו היא שזה קורה לך במציאות וזה יכול לקרות לך רק כשאתה הולך על שביל שמוביל אותך להבנה גבוהה יותר." כך, ניתן להגיע לפיכחון באמצעות "השכלה גבוהה יותר של הנפש מעבר לגבולות הרציונליזם לבדו" – כלומר דרך חווית הארה או גיור. דרך נוספת היא באמצעות "מעשה חסד או דרך מגע אישי וכנה עם חברים".
למרות שרוב החברים המייסדים של ה-AA נלחמו למען הפרשנות המחמירה יותר של הרשמים של יונג, וילסון תמיד דגל ברעיון שדרכים מרובות עשויות להביא אלכוהוליסטים לאותה מטרה, אפילו בעזרת רפואה מודרנית. הוא התבסס על חוות הדעת הרפואיות של ד"ר וויליאם ד. סילקוורת', שחשב שאלכוהוליזם הוא בחלקו מחלה גופנית, "סוג של קושי בחילוף החומרים, שאותו כינה אז אלרגיה". אפילו לאחר ניסיון ההמרה שלו, בו סילקוורת', כמו יונג, המליץ לו להתמיד, וילסון התנסה בטיפולי ויטמינים, תחת השפעתו של אלדוס האקסלי.
החיפוש שלו להבין את רגע ה-"אור הלבן"- ההתעוררות רוחנית המיסטית שלו בחדר גמילה בניו יורק, הוביל גם את ווילסון לספרו של וויליאם ג'יימס "החוויה הדתית לסוגיה". הספר "נתן לי את ההבנה", הוא כתב ליונג, "שלרוב חוויות ההמרה, לא משנה סוגן, יש מכנה משותף של קריסת האגו". הוא אפילו חשב שסם האל-אס-די יכול לפעול כ"מפחית אגו זמני" שכזה, לאחר שנטל את התרופה בפיקוחו של הפסיכיאטר הבריטי המפרי אוסמונד. (יונג כנראה היה מתנגד למה שהוא כינה "קיצורי דרך", כמו סמים פסיכדליים).
בהתכתבויות בין ווילסון ליונג, כפי שכותב איאן מקקייב בספרו "קארל יונג ואלכוהוליסטים אנונימיים", ניתן לראות הערצה והשפעה הדדית. "ביל ווילסון", כותב המו"ל של מקקייב, "קיבל במכתביו של יונג עידוד לקידום ההיבט הרוחני של ההחלמה", היבט שקיבל אופי דתי במיוחד ב-"אלכוהוליסטים אנונימיים". יונג מצידו, " בהשפעת הצלחתה של AA … נתן 'הנחיות מלאות ומפורטות' כיצד ניתן לפתח את פורמט קבוצת ה-AA ולהשתמש בו לטיפול ב'נוירוטיות כללית'." הפורמט אכן התפתח, אמנם יותר בדמות מודל קבוצת אוקספורד מאשר תחת הגישה המיסטית של יונג. אך זה יכול היה להיות גם אחרת.
תרגום: מכון הרמוניה
