התמכרות לסמים מנקודת מבט פסיכואנליטית

התמכרות לסמים מנקודת מבט פסיכואנליטית

מהי התמכרות

התמכרות לסמים היא מחלה מורכבת וכרונית המאופיינת בשימוש כפייתי בסמים או בהתנהגות כפיתית אחרת על אף תוצאותיה המזיקות. ההתמכרות לסמים מלווה בתלות פיזית ופסיכולוגית בחומר או בהתנהגות, כמו גם תשוקה חזקה להשתמש או לעסוק בהתנהגות הכפיתית ובכך להחזיר תחושה של "שליטה".

התמכרות לסמים יכולה להיגרם על ידי מגוון גורמים, כולל גנטיקה, גורמים סביבתיים ודפוסי התנהגות אינדיבידואליים. התמכרות נוגעת למגוון שימושים החל משימוש בחומרים כגון אלכוהול, סמים וטבק, ועד  להתמכרויות התנהגותיות כגון הימורים, סקס מסכים ואינטרנט.

התמכרות לסמים היא מצב בריאותי חמור שעלול לגרום להשלכות שליליות על בריאותו הגופנית והנפשית של האדם, כמו גם על מערכות היחסים שלו, עבודתו ומצבו הכלכלי. עם זאת, עם טיפול ותמיכה נאותים, אנשים יכולים להתגבר על התמכרות לסמים  ולהחזיר לעצמם את השליטה על חייהם.

גישות פסיכואנליטיות

פסיכואנליטיקאים תרמו להבנתנו את ההתמכרות לסמים במספר דרכים. הנה כמה דוגמאות למה שהם כתבו על התמכרויות:

1. זיגמונד פרויד: על פי מודל הנפש של פרויד הנפש מחולקת לשלושה חלקים, ולכל אחד ממרכיבים אלה יש תפקיד שונה בהתנהגות ובמוטיבציה האנושית.: (א) האיד- זהו החלק הפרימיטיבי, האינסטינקטיבי וההישרדותי ביותר בנפש. הוא פועל על פי עקרון העונג, ומחפש סיפוק מיידי של צרכים ורצונות ביולוגיים. האיד אינו פועל על פי אמות מוסר והגיון. (ב) אגו- זהו החלק הרציונלי והמודע של הנפש. תפקידו הוא של מתווך הנדרש לתווך בין דרישות האיד לבין אילוצי המציאות החיצונית. האגו פועל על עיקרון המציאות, המבקש לספק את רצונותיו של האיד בדרכים מקובלות חברתית ומסתגלות. האגו אחראי על קבלת החלטות, פתרון בעיות ותפקודים ניהוליים אחרים. (ג) הסופר אגו (האני ה"עליון")- מבטא את המרכיב המוסרי והאתי של הנפש. הוא מייצג את הערכים והאידיאלים המופנמים של החברה והתרבות, כמו גם את מצפונו של הפרט. האני העליון מבקש לווסת ולשלוט בדחפים של האיד, ולעתים קרובות מטיל תחושה של אשמה ובושה כאשר הפרט מפר את הסטנדרטים שלו.

על פי פרויד, שלושת מרכיבי הנפש הללו נמצאים במתח מתמיד והכרחי זה עם זה שבמצבים בהם חלקי הנפש התפתחו באופן בריא המתח בהכרח מוביל לגדילה, ליצירה ופריחה. אולם במצבים בהם האגו אינו מסוגל לאזן ביעילות את הדרישות של האיד והסופר אגו, האדם מובל לסיפוק מוגזם של הדחפים או לדיכוי מוגזם שלהם.

בהקשר של התיאוריה של פרויד, ניתן לראות את השימוש בסמים כדרך לספק סיפוק מיידי לאיד, תוך עקיפת ההשפעה המתווכת של האגו וההשפעה המווסתת של האני העליון. על-ידי הקהיית כאב רגשי ומתן תחושה זמנית של הנאה או אופוריה, סמים עשויים להציע דרך להימנע או לברוח מרגשות או מצבים קשים. עם זאת, הקלה זו היא לעתים קרובות קצרת מועד, והוא יכול להיות ואחריו השלכות שליליות כגון תלות פיזית ופסיכולוגית, בעיות כלכליות, בעיות ביחסים, בעיות משפטיות, ובעיות בריאותיות.

2. קרל יונג: יונג ראה בהתמכרות לסמים סימפטום לבעיה רוחנית או פסיכולוגית עמוקה יותר, והאמין שהיא מייצגת ניסיון למלא חלל רוחני. הוא ראה בהתמכרות ביטוי לאובדן הקשר עם העצמי העמוק יותר, והאמין שהדרך להחלמה כרוכה בחיבור מחדש לליבה הרוחנית של האדם.
3. מלאני קליין: קליין ראתה את ההתמכרות לסמים  כתוצאה מחוויות ילדות מוקדמות של קיפוח או אובדן, שהובילו לתחושת ריקנות או "מוות פנימי". היא האמינה שהתמכרות היא דרך למלא את החלל הזה, ושמטרת הטיפול היא לעזור לאדם להתחבר לאני האמיתי שלו ולפתח תחושה של עושר פנימי ומשמעות.
4. דונלד ויניקוט: ויניקוט ראה בהתמכרות לסמים  כישלון של "סביבת ההחזקה", המתייחסת לתמיכה הרגשית ולהכלה שמספקים מטפלים בגיל הרך. הוא האמין שהתמכרות לסמים היא דרך לנסות לשחזר את תחושת הביטחון והביטחון שהייתה חסרה בתחילת החיים, ושמטרת הטיפול היא לעזור לאדם לפתח תחושת אמון בקשר הטיפולי ובעצמו.
5. קנציאן הושפע מעבודתו של ויניקוט, שהדגיש את החשיבות של חוויות התקשרות מוקדמות בעיצוב התפתחות העצמי. קנציאן פיתח מודל פסיכודינמי של התמכרות לסמים  שהדגיש את תפקידה של התרופה העצמית בטיפול בבעיות התקשרות ופרידה לא פתורות. לדברי קנציאן, אנשים עם התמכרות מתמודדים לעתים קרובות עם תחושה של ריקנות עמוקה ופחד מאובדן או נטישה, והם משתמשים בסמים כדי לנהל את הרגשות האלה וליצור תחושת ביטחון. קנציאן טען כי ניתן לראות את השימוש בסמים כצורה של היווצרות "עצמי כוזב", שבו האדם יוצר פרסונה שנועדה להגן מפני הפחד מהתמוטטות. במילים אחרות, האדם משתמש בסמים כדי ליצור תחושה של שליטה ויציבות מול האיום של אובדן ופיצול. עם זאת, העצמי הכוזב הזה בסופו של דבר אינו בר קיימא ויכול להוביל להידרדרות פסיכולוגית נוספת ולתפקוד לקוי.
6. בעוד ששימוש בסמים נתפס בדרך כלל כהתנהגות שלילית ובעלת פוטנציאל הרסני, כמה הוגים פסיכואנליטיים טענו כי ניתן להבין זאת גם כסימן לתקווה. נקודת מבט זו מדגישה את מאמציו של הפרט למצוא דרך להתמודד עם רגשות וחוויות קשות, וליצור תחושה של משמעות ומטרה בחיים. הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן טען כי ניתן לראות את השימוש בסמים כסוג של תרופה עצמית, שבה האדם מנסה לטפל בתחושות עמוקות של חרדה וחוסר התמצאות. לדברי לאקאן, ניתן להבין את השימוש בסמים כצורה של מרד נגד הסדר החברתי הדומיננטי, וכדרך ליצור תחושה של חופש ואוטונומיה מול נורמות ומבנים מדכאים. באופן דומה, הפסיכואנליטיקאי האמריקאי רוברט סטולורוב כתב על תפקיד השימוש בסמים במתן תחושה של הקלה קיומית והתעלות. סטולורוב טוען כי ניתן לראות בשימוש בסמים דרך ליצור תחושה זמנית של קוהרנטיות ושלמות מול פיצול והתפוררות קיומיים. לפי השקפה זו, ניתן להבין את השימוש בסמים כתגובה יצירתית לאתגרי החיים, ולא רק כהתנהגות הרסנית ופתולוגית.

בעוד שנקודות מבט אלה אינן מעודדות או מעודדות שימוש בסמים, הן מציעות דרך להבין את ההתנהגות בצורה מורכבת ומורכבת יותר. במקום פשוט לתייג את השימוש בסמים כסימפטום של פתולוגיה או תפקוד לקוי, נקודות מבט אלה מדגישות את מאמציו של הפרט להתמודד עם אתגרים רגשיים וקיומיים קשים. על ידי הכרה במניעים ובשאיפות העומדים מאחורי השימוש בסמים, טיפול פסיכואנליטי יכול לעזור לאנשים למצוא דרכים בריאות יותר וברות קיימא יותר להתמודד עם אתגרים אלה.