חלק 2 – מלאכית ושמה רייצ׳ל

מאיפה מתחילים? אתחיל דוקא מהסוף. כל אחד חייב רייצ׳ל אחת לידו. כשהוא מכור. כשהוא בתהליך הגמילה. כשהוא ההורה של המכור. כשהוא ההורה של הנגמל. חייב.
את רייצ׳ל הכרנו ממש על ההתחלה. זכינו שתלווה את יואב מהיום הראשון ועד היום, בעצם.
מכירים את האנשים האלה שאיכשהו תמיד יודעים לומר את המילים הנכונות? לדייק את הסיטואציות? משפטים שעושים סדר ופתאום הכל מתחבר? כאלה משפטים שבעקבותיהם אני אומרת לעצמי- ״איך לא חשבתי על זה בעצמי? איך אני לא הגעתי לתובנות האלה? ״ אז כזאת היא רייצ׳ל. והיא כזאת 24/7 (כמעט…. כי בכ״ז יש לה גם חיים משלה😉).
היא יודעת להרגיע.
היא יודעת מתי לשחרר ולא ללחוץ.
היא יודעת להשקיט את הסערות הרגשיות (והיו ויש לא מעט כאלה… גם ליואב וגם לנו, ההורים…)
היא יודעת לתת מילה טובה, לעודד, לתמוך.
היא לא נבהלת מכלום. הכל לגיטימי. עם הכל אפשר להתמודד.
100% קבלה. היא פה בשביל לסייע ולהכווין. היא תמיד פה. כי היא יודעת. קל לקבל עצה ממישהו כזה שחווה את כל השיט על בשרו. קל להאמין לה.
התמסרנו כולנו לרייצ׳ל. בהתחלה כי לא היתה ברירה אחרת ולא באמת היה משהו אחר. אבל מהר מאד הבנו שאנחנו כבר עושים את זה מרצון ומאמון מלא. לא מהעדר אפשרות אחרת. מהר מאד הפכנו תלויים בה. כל שאלה, כל תהייה, כל חשש היא ידעה לפוגג ולהסביר. גם כשהיה קשה. גם כשהיה נדמה שיש נסיגה. היא ליוותה בביטחון ומתן תחושה שאנחנו בדרך הנכונה.
אף פעם לא מנסה לטייח או ליפות. הכל על השולחן. הכל. הרי כולנו התגייסנו לעזור ליואב. לכולנו, כולל יואב, מטרה אחת. רייצ׳ל היתה זאת שבזכותה המטרה הושגה. הושלמה. הוגשמה.
אין בה טיפת ציניות, ביקורתיות או שיפוטיות. תמיד מצליחה לכוון את הזרקור ולהאיר אופציות, שמשום מה, נסתרו מעיניינו. כל זאת בסבלנות אין קץ. בשליחות אמיתית. כי אחרת זה לא יעבוד.
לא סתם אמרתי, שכל אחד צריך כזאת רייצ׳ל לצידו כדי להחלים. כדי להתנקות. כדי לפרוץ את מעגל ההתמכרות תוך שרואים אותו ויודעים (בביטחון, ניסיון ורוגע) לרפד, לאטום ולהכיל כל פרץ רגשי שעלול להגיע. ותמיד מגיע. מישהו שיתן את ההרגשה שאנחנו בידיים בטוחות. בלעדי רייצ׳ל לא ברור איפה היינו היום.
תודה ענקית, רייצ׳ל אהובה🫶.
אין שום דרך בעולם להסביר מה המילה תודה טומנת בחובה עבורנו. עולם ומלואו. מקווים שתצילי עוד נשמות רבות ותועות כי הרי ניחנת ביכולות על. לא מוותרים עלייך בחיים