טיפול בהתמכרות בגישה הפסיכודינמית: ויניקוט, החזקה ומרחב מעברי

במשך שנים רבות נחשב הטיפול הפסיכודינמי כמי שלא ממש מתאים לתחום ההתמכרויות. השדה נשלט על ידי גישות התנהגותיות, ממוקדות-תסמין, כאלה ששואלות בעיקר "איך מפסיקים את ההתנהגות". הן חשובות ויעילות, אבל הרבה פעמים התוצאות שלהן נותרו חלקיות: אנשים הפסיקו להשתמש לזמן מה, ואז חזרו, כי משהו עמוק יותר מעולם לא טופל. במכון הרמוניה אנחנו חלק ממגמה שמתחזקת בשנים האחרונות, שילוב בין הכלים ההתנהגותיים לבין עומק פסיכודינמי, כדי לגעת לא רק בענף אלא גם בשורש.

מה בעצם מציעה הגישה הפסיכודינמית

הגישה הפסיכודינמית מבינה את ההתמכרות כניסיון להתמודד עם מצוקה רגשית עמוקה. היא לא מסתפקת בשאלה "איך נעצור את השימוש", אלא שואלת שאלה מטרידה יותר: "מה השימוש הזה עושה עבור האדם? מאיזה כאב הוא מגן עליו?" ברגע שמנסחים כך את השאלה, ההתמכרות מפסיקה להיראות כמו כישלון של אופי ומתחילה להיראות כמו פתרון — פתרון כושל והרסני, אבל פתרון — לבעיה אמיתית שקדמה לה.

"אם טובה דיה": הבסיס שאולי חסר

כדי להסביר את זה, כדאי להכיר מושג יפה של הפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט: "אם טובה דיה". ויניקוט לא דיבר על אם מושלמת. הוא דיבר על סביבה מוקדמת שמספיק טובה, כזו שמחזיקה את התינוק, שמווסתת את חרדותיו כשהוא עוד לא יכול לעשות זאת בעצמו, שמשדרת לו שהעולם בטוח מספיק כדי להירגע בו. מתוך ההחזקה הזו התינוק לומד, לאט-לאט, לפתח תחושת עצמי יציבה ולווסת את רגשותיו לבד. זו התשתית של בריאות נפשית.

כשההחזקה חסרה: החומר כמחזיק חלופי

אבל מה קורה כשההחזקה המוקדמת הזו חסרה? כשהסביבה לא הייתה זמינה, או הייתה חרדה בעצמה, או פשוט לא ידעה להרגיע? הילד גדל בלי כלים פנימיים מספקים לווסת את עצמו. ובבגרותו, כשמציף אותו רגש שהוא לא יודע להחזיק, הוא עלול לחפש "מחזיק" חלופי מבחוץ. עבור חלק מהאנשים, החומר הממכר הופך בדיוק לזה: מווסת רגשות זמין, אמין, מיידי. הוא באמת מרגיע לרגע. הבעיה היא שהוא לא מרפא את החוסר, הוא מנציח אותו. ככל שנשענים עליו יותר, כך היכולת העצמית לווסת נחלשת עוד. זה מעגל אכזרי, והבנתו היא המפתח לצאת ממנו.

המרחב המעברי והקשר שמרפא

ויניקוט תרם עוד מושג שמאיר את דרך הריפוי: "המרחב המעברי". זהו אזור הביניים שבו נולדים משחק, יצירתיות וקשר — לא לגמרי בפנים ולא לגמרי בחוץ. אנחנו רואים בטיפול עצמו מרחב מעברי מרפא. זהו מקום בטוח שבו המתמודד יכול, אולי לראשונה בחייו, לחוות החזקה אמיתית: מישהו שנשאר שם, שלא נבהל מהרגשות שלו, שעוזר לו לווסת אותם בתוך קשר אנושי במקום דרך חומר. וכך, בהדרגה, נבנית תחושת עצמי חדשה — כזו שלא תלויה בכדור, בכוס או בהתנהגות.

לא רק תובנה, גם התמודדות עם הטריגר

נשמע יפה, אבל תובנה לבדה לא מספיקה. אדם יכול להבין לעומק מאיפה מגיע הכאב שלו, ועדיין להתמוטט מול הטריגר הראשון של יום שלישי אחר הצהריים. לכן אנחנו לא בוחרים בין עומק פסיכודינמי לבין כלים מעשיים, אנחנו משלבים. העומק עונה על השאלה "למה", והכלים ההתנהגותיים עונים על השאלה "מה עושים עכשיו, כשהתשוקה כאן". רק יחד הם מחזיקים.

איך זה מתבצע אצלנו

במכון הרמוניה אנחנו שוזרים את העומק הפסיכודינמי בתוך מסגרת טיפולית מלאה של טיפול בהתמכרויות:

• טיפול פרטני מעמיק שבונה קשר מתקן: חוויית ההחזקה שאולי חסרה.
• רכיב התנהגותי מעשי להתמודדות עם השימוש ועם הטריגרים.
• ליווי פסיכיאטרי זמין, עם תשומת לב לתחלואה כפולה שלעיתים מסתתרת מתחת להתמכרות.
• עבודה קבוצתית ומעטפת משפחתית, כי קשר מרפא לא נבנה בחלל ריק.
• הכול במודל פתוח, ללא אשפוז, בתוך שגרת החיים.

אנחנו לא מבטיחים ריפוי, אבל מתחייבים ללוות אתכם בעומק, בסבלנות ובמקצועיות. אם אתם מחפשים טיפול שרואה את האדם השלם ולא רק את ההתמכרות — אנחנו כאן.

שאלות ותשובות

✍️ נכתב ונבדק ע"י

אליהו אלבז, מייסד ומנהל מכון הרמוניה
הצוות הרב-מקצועי של המכון מלווה מתמודדים ומשפחות בדרך להחלמה. עודכן יולי 2026.