הכחשה (Denial) בהתמכרות
הכחשה (Denial) בהתמכרות היא מנגנון הגנה נפשי שבו האדם מסנן, ממזער או מעוות את חומרת הקשר שלו לחומר או להתנהגות. זו לרוב איננה שקר מודע אלא הגנה לא-מודעת מפני מציאות בלתי-נסבלת. ההכחשה מרחיקה את הכאב, אבל גם חוסמת את הדרך לעזרה.
מהי הכחשה בהתמכרות, ולמה זה לא סתם 'לשקר'?
הכחשה היא מנגנון הגנה לא-מודע, לא שקר מכוון. אדם בהכחשה לרוב מאמין באמת למה שהוא אומר ברגע שהוא אומר אותו. המוח, מול מציאות מאיימת מדי, מסנן ומעדן את התמונה כדי שאפשר יהיה להמשיך לתפקד. בקליניקה אנחנו רואים שוב ושוב שאנשים שאנחנו פוגשים אינם מניפולטורים ציניים אלא בני אדם שנלכדו במנגנון שנועד להגן עליהם מפני כאב שהם לא מאמינים שיוכלו לשאת.
חשוב להבחין: הכחשה שונה משקר. בשקר יש ידיעה פנימית של האמת והסתרה מכוונת שלה. בהכחשה, ההסתרה מכוונת קודם כול כלפי האדם עצמו. לכן ויכוח על עובדות כמעט לעולם לא עובד: העובדות אינן חסרות: מה שחסר הוא היכולת הרגשית להכיל אותן.
למה ההכחשה כל כך מרכזית דווקא בהתמכרות?
ההכחשה מרכזית בהתמכרות מפני שההתמכרות עצמה פוגעת בדיוק במנגנונים שאמורים לזהות אותה. חומרים ממכרים משנים את מערכת התגמול והשיפוט במוח, ולכן היכולת להעריך נזק, סיכון והֶקשר נפגעת מבפנים. ההכחשה איננה תוספת חיצונית להתמכרות: היא חלק ממנה.
ל-ההכחשה יש גם תפקיד רגשי: היא מגוננת מפני בושה. הכרה מלאה ב'אני מכור' נושאת איתה עומס אדיר של אשמה, אכזבה עצמית ופחד מדחייה. כל עוד אפשר לספר לעצמך סיפור אחר, הבושה נשארת מרוחקת. אנחנו רואים שכשמפחיתים את עוצמת הבושה, ההכחשה מתרככת מעצמה: היא כבר לא נדרשת כמגן.
באילו צורות ההכחשה מופיעה?
הכחשה כמעט אף פעם לא נשמעת כ'אין לי בעיה' חד וברור. היא לובשת צורות עדינות ומשכנעות יותר. אלה הדפוסים שאנחנו פוגשים הכי הרבה:
- מזעור (Minimizing): 'זה רק בסופ"ש', 'כולם שותים ככה', 'זה לא כזה הרבה'. החומרה מקטינה עד שהיא נראית שגרתית.
- רציונליזציה (Rationalizing): הצדקה הגיונית-לכאורה: 'זה עוזר לי להירדם', 'בלי זה אני לא מתפקד בעבודה', 'מגיע לי אחרי יום כזה'.
- האשמה (Blaming): העברת האחריות החוצה: 'אם היו נותנים לי לנשום', 'בגלל הלחץ בבית', 'זו אשמת הבוס'.
- שליטה מדומה: 'אני שולט בזה', 'אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה': אמירה שכמעט לעולם לא נבדקת במציאות.
- השוואה כלפי מטה: 'אני לא כמו ההוא ברחוב', 'אני עובד, יש לי משפחה': הגדרת ההתמכרות כשייכת רק למישהו גרוע יותר.
איך ההכחשה משפיעה על המשפחה?
ההכחשה כמעט אף פעם לא נשארת אצל האדם המכור בלבד: היא מדבקת, וגם המשפחה נכנסת אליה. בני משפחה נוטים לתרץ, להסתיר, לכסות ולהמתין ל'שיעבור מעצמו', לעיתים במשך שנים. זו איננה עיוורון או חולשה, אלא אותו מנגנון הגנה עצמו הפועל מתוך אהבה ופחד.
מה שאנחנו רואים במשפחות:
- תירוצים כלפי חוץ: 'הוא עייף', 'היא עוברת תקופה קשה'.
- הסתרה של ההיקף האמיתי, גם מבני משפחה אחרים.
- הליכה על ביצים כדי לא 'לעורר' עימות.
- תחושת אשמה של הקרובים, כאילו הם גרמו לזה או צריכים לתקן זאת לבד.
לכן חלק מהעבודה שאנחנו עושים הוא לא רק עם האדם עצמו אלא גם עם הסביבה שלו. כשהמשפחה מפסיקה לתחזק את הסיפור, לעיתים גם ההכחשה של האדם מתחילה להיסדק.
איך יוצאים מההכחשה בעדינות, בלי כפייה?
יוצאים מהכחשה כשהאדם מרגיש בטוח מספיק כדי להביט במציאות: לא כשמכריחים אותו. עימות חזיתי בכוח ('תודה כבר שאתה מכור!') לרוב רק מחזק את ההגנה, כי הוא מגביר את הבושה שההכחשה נועדה להסתיר מלכתחילה. בקליניקה אנחנו עובדים אחרת, בקצב שמאפשר לדלת להיפתח מבפנים.
מה שעוזר, מניסיוננו:
- לדבר מתוך דאגה ולא מתוך שיפוט: 'אני מודאג ממך', לא 'אתה בעיה'.
- לתאר התנהגויות קונקרטיות שראית, בלי תוויות: 'ראיתי ש…', במקום 'אתה מכור'.
- להשאיר לאדם מרחב ובחירה, ולא להעמיד אולטימטום ראשון.
- להיות עקבי: לא לכסות ולא לתרץ, אבל גם לא לנטוש.
- להזכיר שעזרה קיימת ושפנייה אליה איננה תבוסה אלא צעד של אחריות.
אם אתם מזהים הכחשה אצל אדם קרוב, אתם מוזמנים לקרוא על איך לעזור למכור להיכנס לטיפול ועל הסימנים שאדם קרוב מכור. ואם בא לכם פשוט לדבר עם מישהו שמבין, אנחנו כאן בטלפון 050-479-0097.
יש לכם שאלה או שאתם מזהים סימנים אצל מישהו קרוב?
צוות מכון הרמוניה כאן לשיחה חסויה, בלי שיפוטיות ובלי התחייבות.
הצוות המקצועי שלנו
הטיפול שלכם בידיים של צוות רב-תחומי ומנוסה: פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים קליניים, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים ומטפלים מוסמכים, שעובדים יחד למען ההחלמה שלכם.
ד"ר חיים שם דוד
פסיכיאטר מומחה להתמכרויות ולתחלואה כפולה
ד"ר אלדד ליבנת
פסיכיאטר
ד"ר שבתאי לויט
עו"ס קליני, מדריך צוות ויועץ טיפולי
גליה תירוש חזן
פסיכולוגית, מטפלת משפחתית וזוגית
אסתי דמשק
מטפלת מוסמכת בפסיכודרמה
ללי תנעמי
פסיכותרפיסטית מוסמכת
רייצ'ל דרעי
עו"ס, מטפלת ומנחת קבוצות
יעל מור
רכזת מרכז יום
✍️ נכתב מטעם הצוות המקצועי של מכון הרמוניה
אליהו אלבז, מייסד ומנהל מכון הרמוניה
אליהו אלבז הוא מייסד ומנהל מכון הרמוניה, ומוביל דרך בתחום הטיפול בהתמכרויות במודל הפתוח בישראל. התכנים באתר משקפים את הגישה והניסיון הקליני המצטבר של המכון, מרכז גמילה פרטי שבו פועל צוות רב-מקצועי של פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכולוגים. בין אנשי הצוות המטפל: ד"ר חיים שם דוד, פסיכיאטר מומחה בעל ניסיון רב בטיפול בהתמכרויות ובתחלואה כפולה.
עודכן לאחרונה: יולי 2026
מה מספרים עלינו
להעמיק בנושא
שאלות ותשובות
האם אדם בהכחשה משקר לי בכוונה?
לרוב לא. הכחשה היא מנגנון הגנה לא-מודע, ולא הסתרה מכוונת. ברגע שהוא אומר 'אין לי בעיה', הוא בדרך כלל מאמין לזה בעצמו. לכן ויכוח על עובדות נדיר שעוזר: מה שחסר הוא לא מידע אלא היכולת הרגשית להכיל אותו.
אם אתעמת איתו בחוזק, זה יעזור לו 'להתעורר'?
לרוב זה משיג את ההפך. עימות בכוח מגביר בושה, ובושה היא בדיוק מה שההכחשה מגוננת עליו: ולכן ההגנה רק מתחזקת. עדיף לדבר מתוך דאגה, לתאר התנהגויות שראיתם בלי תוויות, ולהשאיר מרחב לבחירה.
האם אפשר לצאת מהכחשה בכלל?
כן. הכחשה איננה תכונת אופי קבועה אלא מצב שאפשר לצאת ממנו כשמרגישים בטוחים מספיק. אנחנו רואים אנשים עוברים מ'אין לי בעיה' ל'אולי כדאי שאדבר עם מישהו' כשמפחיתים את הבושה ומאפשרים לזה לקרות בקצב שלהם.
מה עושים כשגם המשפחה מכחישה?
קורה הרבה, וזה אנושי לגמרי. הכחשה משפחתית נובעת מאהבה ומפחד, לא מעיוורון. לעיתים העבודה מתחילה דווקא בסביבה: כשהקרובים מפסיקים לתרץ ולכסות, גם ההכחשה של האדם עצמו מתחילה להיסדק.
מקורות
קבלו ייעוץ אישי בסודיות מלאה
השאירו פרטים והצוות המקצועי שלנו יחזור אליכם בהקדם, ללא שיפוטיות וללא התחייבות.
