חוסר אונים – יעל
אני מנסה להבין – מה עושה אותי כ"כ חסרת אונים מול הדבר הזה?
הרי אני רוצה חיים בריאים, מאושרים.
להנות מהילדים הנהדרים שיצרתי וגידלתי.
לחייך שוב. לצחוק. להצחיק ולטרוף את העולם כמו שתיכננתי.
אז למה לעזעזאל אני ככ שבורה עכשיו?
למה אני לא מצליחה לקום בבוקר ולהגיד תודה על הדברים שיש לי?
או שזה רק הדברים הטובים מסביב ואני לא מצליחה לראות את הדברים הטובים שלי?
האם אני ככ לא יודעת מי אני באמת?
אני חושבת שאחד הדברים הכי מתסכלים כרגע הוא שאני לא מצליחה למצוא שום דבר חזק בעצמי.
כולם מאמינים בי חוץ מעצמי.
לאן נעלמה הלביאה שבי? ככ התעיפה? איך אני מצליחה למצוא אותה בצורה מאוזנת ובריאה?
