ילדים – יעל

ילדה קטנה לי,

כמה כאב יש בתוכך,

כמה כואב לשמוע אותך אומרת שזזת הצידה , שלא רצית להציק.

הרגשת שאין לך מקום.

ובכלל כולכם ילדים אהובים שלי,

בכל תקופת הדיכאון, החרדה והשימוש,

ראיתם אמא שנעלמת, שלא מצליחה להרים את עצמה פיזית ונפשית.

ואתם הייתם שם בשבילי. קיבלתם , הכלתם, חיבקתם אותי בכל הבכי והכאב.

שאלו אותי: "מה האור שלי בתקופה זו?"

ואני עניתי: הילדים שלי, אך גם את נקודת האור הזו לא הצלחתי לראות.

הכל היה חשוך, הענן היה כה שחור.

עכשיו כשאני במקום אחר, רציתי להגיד לכם שיש לכם מקום, לבכות, לכעוס, לשמוח

ואני כאן נוכחת.

אני אסירת תודה וגאה בכם!

יעל